רשות שדות התעופה נ' חוג הסילון מסעדות (2002) בע"מ

החלטה

הובאה לפני בקשה לביטול פסק-דין שניתן בתיק זה נגד המבקשת בהעדרה.

פסק-הדין ניתן בהסתמך על אישור מסירה ולפיו התביעה נמסרה כדין לנתבעת ומשום כך ביטול פסק-הדין נתון לשיקול דעת בית המשפט ולא מחובת הצדק. בהפעלת שיקול דעת זה בוחנים את סיבת המחדל של הנתבעת בהגשת בקשת רשות להגן במועד ואת סיכויי ההגנה שלה.

הנתבעת טענה שהגישה את בקשת הרשות להגן במועד שנקצב לה בהזמנה לדין. הסתבר שהתובעת טעתה וקצבה לנתבעת בהזמנה לדין 45 ימים להגשת בקשת הרשות להגן במקום 30 ימים בלבד.

הצדדים טענו שכתב התביעה נמסר לנתבעת ביום 24.11.09. לטענת הנתבעת היא הסתמכה על הרישום השגוי בהזמנה לדין והגישה את בקשת הרשות להגן שלה ביום 3.1.10, בחושבה שיש לה אפשרות להגיש אותה עד ליום 8.1.10.

מנגד התובעת טענה שהנתבעת מסרה לבא כחה יפוי כח בתיק זה עוד ביום 8.12.09 והוא אמור היה לדעת שהמועד להגשת בקשת רשות להגן הוא 30 ימים ולא 45 ימים מיום קבלת כתב התביעה. טענה עובדתית זו של התובעת הוספה בסיכומיה והיא אף צירפה להם את יפוי כח. לא ברור לי כיצד התובעת צירפה לסיכומיה עובדות ומסמך וזאת על דעת עצמה בלבד מבלי לבקש לעשות זאת ומבלי לקבל אישור לעשות כן.

בכל אופן טענת הנתבעת אינה נטולת ספקות משום שלא ברור כיצד בא כחה הסתמך על הרישום השגוי בהזמנה לדין והגיש את בקשת הרשות להגן ביום 3.1.10 חרף העובדה שכתב התביעה נמסר לנתבעת ביום 24.11.09 (כטענת הצדדים).

הנתבעת טענה עוד שחרף העובדה שהתובעת ידעה שהיא מיוצגת היא לא מסרה לה עותק מהבקשה למתן פסק-דין בהעדר הגנה. איני מוצא בטענה זו כדי להוביל למסקנה שנפל פגם מצד התובעת. משום שתובע אינו צריך למסור לנתבע גם את הבקשה למתן פסק-דין לאחר שזה גילה דעתו שאין בכוונתו להגיש בקשת רשות להגן. שהרי נתבע שקיבל כתב תביעה ואינו מתגונן הרי ממילא קמה לתובע הזכות לקבל נגדו פסק-דין בהתאם לאמור בכתב התביעה. משום כך אין עוד טעם והצדקה בחיוב תובע למסור לנתבע גם את הבקשה למתן פסק-דין למרות שהנתבע קיבל את התביעה ובחר שלא להתגונן.

מסקנת הדברים עד כה היא שהנתבעת לא עמדה באופן חד משמעי בהבאת סיבה מניחה את הדעת למחדלה בהגשת בקשת הרשות להגן במועד.

השיקול השני אותו יש לבחון במסגרת הבקשה לביטול פסק-הדין הוא סיכויי ההגנה של הנתבעת. שהרי כאשר אין לנתבע סיכויי הגנה הרי שאין טעם בביטול פסק-הדין אשר בסופו של דבר יינתן מחדש.

במסגרת שיקול זה ניתנת חשיבות לזכות הגישה לערכאות. לכן בנסיבות מתאימות יבוטל פסק-הדין כאשר לנתבע יש הגנה אפשרית. במקרה כזה יטה בית המשפט לבטל את פסק-הדין שניתן בהעדר הגנה ולא יותיר אותו על כנו, מבלי שעבר ביקורת שיפוטית, תוך נעילת שערי בית המשפט בפני נתבע המבקש לטעון להגנתו.

במקרה דנן הנתבעת טענה שעומדת לה טענת קיזוז, אותה אין היא מפרטת כמתחייב אולם הצדדים בחרו להתייחס בדיון וגם בסיכומיהם לטענה זו של הנתבעת.

הנתבעת טענה לקיזוז סך של 282,777 ₪ מסכום התביעה העומד על סך 719,603 ₪. נציג התובעת אישר לקזז 196,955 ₪. יש בדברים אלה כדי להביא לביטול פסק-הדין על מנת לברר את טענת הנתבעת, שהרי לכאורה פסק-הדין ניתן עם סכום שגוי. אין במקרה זה להסתפק בטענת התובעת ולפיה ממילא נותרת יתרה לתשלום חרף הקיזוז, במיוחד כאשר קיימת בין הצדדים מחלוקת בנוגע לסכום אותו יש לקזז אף כי נראה שאין מחלוקת על הצורך בקיזוז. לצורך קביעת סכום הקיזוז הנכון יש לבטל את פסק-הדין ולהביא את העניין לבחינה ולהכרעת בית המשפט.

הנתבעת טענה עוד שהתובעת גרמה ליצירת החוב הנטען ולא פעלה למניעתו ולא אפשרה לנתבעת למנוע אותו. הנתבעת טענה שחרף ידיעת התובעת על קשייה הכלכליים של הנתבעת, היא סירבה לשחרר אותה מהסכם ההרשאה, סירבה לאפשר לה למכור את זכויותיה בנכס לצד ג' וסירבה לאפשר לה להחזיר שטחים ולהפחית בכך את תשלום דמי ההרשאה עבורם. הנתבעת טענה שהתובעת הפלתה אותה לרעה בכך שהתירה לזכיינים אחרים להחזיר שטחים. הנתבעת הפנתה לאמור בדו"ח מבקר המדינה שהתייחס להפליה בין הזכיינים.

מנגד התובעת ביקשה לדחות את טענות הנתבעת בהסתמכה על תניות בחוזה ההרשאה שנחתם בין הצדדים. התובעת טענה שעמידתה על זכויותיה החוזיות נעשית בתום לב וכדין. התובעת טענה עוד שאין היא חייבת לגרוע שטחים ממקומות השירות או להסכים לביטול החוזה טרם זמנו. סטייה מתנאי החוזה במקרה מסוים אינה מחייבת אותה לעשות זאת גם בנוגע לנתבעת. כמו-כן, התובעת טענה שהיא לא הפלתה לרעה את הנתבעת וכי ההסדר שנעשה עם צד ג' הוחל על כל הזכיינים והנתבעת אף קיבלה זיכוי בהתאם.

עיון בטענות הצדדים ובדברי העדים שהעידו מטעמם מוביל למסקנה שיש לאפשר לנתבעת לפרוש את טענותיה לפני בית המשפט שיכריע בהן. אין מקום לחסום את הנתבעת בטענת הקיזוז ובטענה לעמידה של התובעת על זכויותיה בחוזה ההרשאה תוך הפליה לרעה לכאורה ותוך התעלמות ממצבה הכלכלי של הנתבעת וצרכיה ומהידיעה שהתובעת גורמת לנתבעת לצבור חובות נוספים, בפרט שהתובעת אינה מחויבת להתעלם מהנתבעת והדבר נתון לשיקול דעתה.

לפיכך בהתחשב בשני השיקולים הרלבנטיים אותם יש לבחון במקרה זה, כאשר הנתבעת הצליחה לבסס טוב יותר את השיקול השני, שהוא השיקול העיקרי, בדבר קיום סיכויי הגנה לנתבעת, אני מורה על ביטול פסק-הדין שניתן בתיק זה נגדה.

המזכירות תקבע את בקשת הרשות להגן לדיון.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י' חשון תשע"א, 18 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.